החלטה בתיק תא"מ 27482-10-13

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1.         ביום 13/10/13 הגיש התובע כנגד הנתבעת תביעה בסדר דין מהיר על סך 59,595 ש"ח המורכבים בעיקרה מיתרת חוב הלוואה מיום 17/11/11 על סך 70,000 ש"ח. לכתב התביעה צורפו, תצהיר, רשימת מסמכים, דף חשבון אחרון בחשבון העו"ש  וטופס פרטי אשראי המלמד על למעלה משלושה חודשי פיגור בחשבון ההלוואה.

2.         אין מחלוקת כי הנתבעת לא הגישה כתב הגנה במועד ולכן ניתן פסק דין ביום 3/1/14 המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

3.         ביום 21/1/14 הוגשה הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין .

4.         הנתבעת הסבירה את מחדלה בכך שפנתה לפקיד התובע וביקשה פריסה של החוב לתשלומים אשר יאפשרו לה להחזיר את ההלוואה. הנתבעת מסבירה כי סברה שהתובע יבדוק את הצעתה בתום לב ויעכב את ההליכים בתיק זה עד לבירור סופי של הצעת ההסדר. הנתבעת טוענת כי התובע ניצל את עובדת היותה לא מיוצגת כדי להגיש את הבקשה למתן פסק דין בהעדר ללא ידיעתה. עוד מלינה הנתבעת על כך שבמסגרת פסק הדין ניתנה לתובע ההזדמנות לשנות את שיעורי הריבית בהתאם לאישור של פקיד התובע. הנתבעת מציינת כי בסופו של דבר הצעתה נדחתה על ידי התובע בטענה כי התובע לא יכול לפעול בעניין, כיוון שהנושא מצוי אצל בא כוחו.

5.         הנתבעת טוענת כי אין הצדקה לפסוק לתובעת הוצאות משפט בשיעור של 10 אחוז מסכום התביעה מבלי שיתקיים הליך של הוכחות. עוד מציינת הנתבעת כי התובע נוקט באיפה ואיפה אל מול נושיו השונים כאשר הוא מוחל על חובות של מיליארדים לבעלי חוב מקורבים ופועל בעושק כנגד האזרח הפשוט.

6.         התובע מתנגד לבקשה. לטענת התובע הטענה לפיה נעשתה פנייה לבנק כדי להגיע להסדר היא סתמית ומופרכת ומכל מקום אין בפנייה שכזו כדי לתת לנתבעת אישור שלא להגיש כתב הגנה, שכן רק בית המשפט מוסמך להאריך את המועד להגשת כתב הגנה. עוד נטען כי תצהירה של הנתבעת אינו כולל כל טענת הגנה. נטען כי הנתבעת מודה בחוב ומתארת את מצבה האישי והכלכלי בעטיו נבצר ממנה לשלם את החוב.

7.         תגובה זו של התובע הומצאה לנתבעת ביום 10/3/14 אך הנתבעת לא טרחה להשיב לאמור בה עד עצם היום הזה. כמו-כן הנתבעת לא טרחה להפקיד בקופת בית המשפט את הסך של 2,000 ש"ח, אשר הפקדתו נקבעה כתנאי לעיכוב הליכי הביצוע של פסק הדין בהחלטתי מיום 21/1/14, שנשלחה לנתבעת בדואר רשום ביום 22/1/14.

8.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי דין הבקשה להידחות כיוון שפסק הדין ניתן כדין והבקשה לא מגלה הגנה אפשרית מפני התביעה.

9.         בכל הנוגע לסיבת המחדל, אני מקבל את ההסבר של הנתבעת לפיו לא הגישה כתב הגנה במועד כיוון שסברה שהתובע יעכב את ההליכים המשפטיים עד למתן תשובה להצעתה להסדיר את החוב. מדובר בהתרשלות ממשית, אשר אינה מבטאת זלזול של הנתבעת בחובתה כבעלת דין ולכן אינה מצדיקה סגירת שערי בית המשפט מבלי לבחון את טענות ההגנה.

10.        אין באמור בבקשה כדי להקים לנתבעת הגנה אפשרית מפני התביעה ולו בדוחק. הנתבעת מודה למעשה בחוב . הנתבעת מסבירה בסעיף 9 לבקשה ובסעיף 2 לתצהיר כי היא אם חד הוראית ופרנסתה קרסה ולכן ביקשה לשלם תשלומים מופחתים. אין כל בסיס משפטי מכוחו ניתן לחייב את הבנק התובע לקבל בקשתה של הנתבעת להחזיר את ההלוואה  בתשלומים מופחתים לעומת התשלומים שנקבעו בהסכם ההלוואה.

11.        הטענה בכל הנוגע לאפשרות של הבנק לשנות את שיעורי הריבית בהתאם לשינוים בשיעור הריבית אצל הבנק, איינה מקימה הגנה אפשרית מפני התביעה ואינה מצדיקה בירור הטענות בהליך משפטי מלא. מדובר בפרקטיקה מקובלת לפיה הבנקים מתאימים את שיעור הריבית לתיק ההוצאה לפועל לשינוים שנעשים מעת לעת בשיעור הריבית בבנק. הנתבעת יכולה להימצא ניזוקה משינוים אלו, אך יכולה גם להרוויח מהם, ככל שיקבע כי שיעור ריבית הפיגורים יופחת.

12.        הטענה לפיה הבנק מפלה לטובה בעל חוב מקורבים לעומת האזרח הפשוט, לא נטענה בתצהיר ודי בכך כדי לדחותה.

13.        הטענה לפיה הנתבעת שילמה כל השנים את הההלוואה כסדרה אינה יכולה להקים לנתבעת טענת הגנה אפשרית כאשר לתביעה צורף מסמך המלמד על למעלה משלושה חודשי פיגור והנתבעת אינה מתייחסת לאמור בו. כך בפרט כאשר הנתבעת מודה למעשה בכך שלא עמדה בהחזרי ההלוואה בכך שהיא מציינת שהיא פנתה לבנק כדי להגיע להסכמה בדבר תשלומים מופחתים של ההלוואה.

14.        אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח.

            על החלטה זו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 30 יום ממועד קבללה

ניתנה היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: